חוק הלאום החדש, אשר עדיין לא אושר, מעורר מחשבות נוגות בפנים ותרעומות רבות בחוץ.
הרשת גועשת מדיונים בעד ונגד, כלאמר כל מי שכותב משהו נגד ישר זוכה לקיטונות של "הסברים" גזעניים בצירוף נאצות וגידופים.
הצורך הזה של הימין להגדיר בחוק את היותנו מדינה יהודית מזכיר לי את הביריון הזה, שכולו שרירים נפוחים, שעומד מול איש צנום ורועד מפחד, וצועק עליו ש"הוא יראה לו מה זה". כאילו שהוא לא מספיק מפחיד עם השרירים שלו, כאילו שלא מספיק ברור שהוא החזק והשני הוא החלש.
מהן המחשבות הנוגות שלי?
ובכן, הסבים והסבתות שלי היגרו לישראל בשנות העשרים של המאה העשרים ממניעים ציונים. ארבעתם התמודדו עם הנוכחות הערבית בארץ - כל אחד ממקום מושבו ובדרכו שלו. ארבעתם תרמו להקמת מדינת ישראל - מי בקיבוץ, מי בעיר בהקמת עסק ומי בייסוד ועריכת עיתון. הם היו מגוונים בדעותיהם הפוליטיות אך אחידים באהבת הארץ ובאמונה בצורך להקים את המדינה.
שני הורי, ילידי הארץ, השתתפו באופן פעיל במלחמת השחרור ובהקמת המדינה הצעירה שלאחר מכן.
לאף אחד מהם לא היה ספק בהיותנו מדינה יהודית, בית לעם היהודי. הם הסכימו לכל מילה במגילת העצמאות וחינכו אותי לאורה.
ילדותי עברה עלי בין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים (אז עדיין היו מרווחים גדולים בין המלחמות....), כאשר ברור היה לכולם שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ושהעליות השונות חשובות לנו.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתי בין המפגינים הראשונים להחזרת השטחים וקידום תהליך השלום עם המדינות השכנות. הפגנות שהלכתי אליהן ביתר דבקות אחרי מלחמת יום כיפור.
אני מאמינה בכל לבי שאנחנו מדינה יהודית, ושיש הכרח שנהיה מדינה יהודית.
אני לא מסכימה עם הפרדוקס שמצד אחד אנו שולטים על מיליוני ערבים ומצד שני צריכים להגדיר בחוק את היותנו מדינה יהודית:
בואו וניפרד מהפלסטינים ואז באופן אוטומטי אנחנו כבר מדינה עם רוב יהודי שמכתיב את אופי המדינה.
הרשת גועשת מדיונים בעד ונגד, כלאמר כל מי שכותב משהו נגד ישר זוכה לקיטונות של "הסברים" גזעניים בצירוף נאצות וגידופים.
הצורך הזה של הימין להגדיר בחוק את היותנו מדינה יהודית מזכיר לי את הביריון הזה, שכולו שרירים נפוחים, שעומד מול איש צנום ורועד מפחד, וצועק עליו ש"הוא יראה לו מה זה". כאילו שהוא לא מספיק מפחיד עם השרירים שלו, כאילו שלא מספיק ברור שהוא החזק והשני הוא החלש.
מהן המחשבות הנוגות שלי?
ובכן, הסבים והסבתות שלי היגרו לישראל בשנות העשרים של המאה העשרים ממניעים ציונים. ארבעתם התמודדו עם הנוכחות הערבית בארץ - כל אחד ממקום מושבו ובדרכו שלו. ארבעתם תרמו להקמת מדינת ישראל - מי בקיבוץ, מי בעיר בהקמת עסק ומי בייסוד ועריכת עיתון. הם היו מגוונים בדעותיהם הפוליטיות אך אחידים באהבת הארץ ובאמונה בצורך להקים את המדינה.
שני הורי, ילידי הארץ, השתתפו באופן פעיל במלחמת השחרור ובהקמת המדינה הצעירה שלאחר מכן.
לאף אחד מהם לא היה ספק בהיותנו מדינה יהודית, בית לעם היהודי. הם הסכימו לכל מילה במגילת העצמאות וחינכו אותי לאורה.
ילדותי עברה עלי בין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים (אז עדיין היו מרווחים גדולים בין המלחמות....), כאשר ברור היה לכולם שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ושהעליות השונות חשובות לנו.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתי בין המפגינים הראשונים להחזרת השטחים וקידום תהליך השלום עם המדינות השכנות. הפגנות שהלכתי אליהן ביתר דבקות אחרי מלחמת יום כיפור.
אני מאמינה בכל לבי שאנחנו מדינה יהודית, ושיש הכרח שנהיה מדינה יהודית.
אני לא מסכימה עם הפרדוקס שמצד אחד אנו שולטים על מיליוני ערבים ומצד שני צריכים להגדיר בחוק את היותנו מדינה יהודית:
בואו וניפרד מהפלסטינים ואז באופן אוטומטי אנחנו כבר מדינה עם רוב יהודי שמכתיב את אופי המדינה.
0 comments:
Post a Comment