02 December 2014

על משכורות, פנסיה ופרופורציות

גילוי נאות: ההורים שלנו עדיין בחיים, מה שאומר שבעוד מספר שנים (עד 120! טפו טפו טפו!) נקבל ירושה שתאפשר לנו בעיקר לעזור לילדים שלנו.
בשנים האחרונות אני פעילה בעמותת פעמונים.
במסגרת פעילותי בעמותה אני פוגשת משפחות רבות שמרוויחות מעבודה משכורות נמוכות מ-10,000 ש"ח, ובהרבה מקרים אינן עולות על 6000 ש"ח. ומדובר במשרות מלאות. ומדובר במשפחות עם ילדים. שחלקן הגדול גר בשכירות.
בג'וב האחרון שלי כשכירה לפני כ-15 שנים, הרווחתי 23,000 ש"ח. ואז לא חשבתי שאני עשירה במיוחד או יוצאת דופן. הרבה מחבריי הרוויחו משכורות כאלה. ואכן חיינו טוב. טיילנו הרבה בחו"ל, יצאנו לחופשות בארץ, צרכנו תרבות יקרה. אני מודה ומתוודה (ואפילו מצטערת על כך) -  לא הסתכלנו מעבר לפינה ובודאי שלא הסתכלנו בחצר האחורית.
כבר כמה שנים שאני מרוויחה כ-20% מזה. כן, גם אני נכנסתי ל"מגירה" של מרוויחי שכר מינימום. מבחירה. ורמת החיים שלנו ירדה פלאים. שוב מבחירה. ואתם יודעים מה? אני מבינה עכשו את מרוויחי שכר המינימום. ומבינה את אלו שמחשבים אגורה לאגורה. ומודעת לקשיים שהמשפחות הללו עוברות. אבל גם יודעת (טוב, אני פעילה ב"פעמונים") שאפשר להסתדר עם הכנסה משפחתית של 12,000 ש"ח.
אבל בנושא הפנסיה המצב באמת חמור.
התקשורת עוסקת בזה בהרחבה. מירב ארלוזורוב ו- שאול אמסטרדמסקי הם שני עיתונאים בולטים העוסקים בפנסיה שלנו.
אספר כאן את הסיפור שלי.
הפעם הראשונה שמעביד שלי הפריש לי בעבור פנסיה היתה כשהייתי בת 31. זה היה מקום העבודה הרביעי שלי: התחלתי להרוויח כסף בגיל 20 בהיותי סטודנטית, והחל בגיל 23 עבדתי במשרות מלאות ומתגמלות. אבל עד גיל 31 הנושא כלל לא עלה. אני זוכרת את הפגישה עם סוכן הביטוח שאיתו הייתי אמורה לסכם את התנאים של ביטוח המנהלים. לא היה לי מושג! לא הבנתי את המשמעות של אחוז הפרשה לביטוח חיים או ביטוח אובדן כושר עבודה. כמובן שלא היה לי מושג שלא כדאי למשוך את כספי הפיצויים במעבר בין עבודות. וכמובן שלא עשיתי את השינויים שנדרשים משינויים שקורים במהלך החיים.
רק כשהפכתי לעצמאית והתחלתי לנהל בעצמי את הכספים של המשפחה התחלתי להבין את משמעותם של המושגים הללו. והמשכתי להפקיד לביטוח המנהלים את הסכום המקסימלי האפשרי מבחינת פטור ממס הכנסה.
היום אני ממש קרובה לגיל הפרישה. ומה יהיה גובה הפנסיה שלי מביטוח המנהלים? וזאת יש לזכור: המשכורת האחרונה שלי כשכירה היתה 23,000 ש"ח, הפקדתי 20 שנה כשכירה ועוד 10 שנים כעצמאית. ובכן, יש להחזיק טוב בכסא: 4000 ש"ח. זה מה שאקבל מידי חודש מביטוח המנהלים שלי.
מזלי שבשנים האחרונות אני מסתדרת עם משכורת נמוכה, כך שהסכום הזה בתוספת קצבת זקנה ישאירו אותי בטווח הנוכחי, אבל איך אפשר להעביר את המסר הזה, ש אנשים חוסכים כל חייהם לפנסיה וכשהיא מגיעה אין להם מספיק כסף כדי לחיות? שלא לדבר על כך שהצרכים הרפואיים גדלים, ויש רצון לעשות דברים שלא הספקנו במהלך שנות עבודתנו, ויש רצון לעזור לילדים ולנכדים.
אז מה אני רוצה להגיד בעצם:
1. אפשר להסתדר עם משכורת של 4 ספרות. לא קל, אבל אפשרי. והאחריות צריכה להיות של האדם, לא של המדינה. גם להביא עוד כסף הביתה, גם לחנך את הילדים לצניעות, גם להתאים את מספר הילדים למצב הכלכלי.
2. הכרחי להטיף לחיסכון לפנסיה החל בגיל 21. אם אפשר להפקיד את המשכורת הצבאית לפנסיה לחיילים - זה יהיה מצויין. דברו עם ילדיכם/נכדיכם, הפקידו עבורם, מצאו כל דרך אפשרית לגרום לכך שהחל מגיל 21 לכל אדם יהיה חשבון חיסכון לפנסיה. יש משמעות עצומה למספר השנים שבהן חוסכים.
3. הסבירו לכל מי שרק מוכן לשמוע את המונחים הרלוונטיים בנושא הפנסיה: אבדן כושר עבודה, ביטוח חיים, דמי ניהול מהצבירה, דמי ניהול מההפקדות, פיצויים ומשיכתם ועוד.

4 comments:

Dick Stanley said...

Pretty country, California. If only the Californicators weren't so tiresome.

SnoopyTheGoon said...

Nah... turkeys like these are pretty much everywhere.

Stan said...

How about the words .....don't and stop. Open to interpretation depending on timing.

Stan

SnoopyTheGoon said...

The problem with this words is it's difficult to properly understand the difference between "don't stop!" and "don't, stop!" sometimes...

So that slate with properly written commands should be the fully proofed solution.